<h1>שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קכ"ט</h1>
<h2>דף מט:</h2>
אמרת שמצאת לי שהשבתי בתשובה דכל מה שכתב לה כך וכך זהובים שוה קאמר, ואי אית ליה השתא מטלטלין שהיו (לה) [לו] באותה שעה יש לה לגבות מהן. ואני תמה היאך אפשר שכתבתי כן, וזה לי כמה ימים שכתבתי שאין ממש באותה מתנה שכותבין שם מכמה טעמים, והאחד מהם מפני שכל האומר נתתי לה כך וכך זהובים, אם יש לו באותה שעה קנתה, אבל אם אין לו לא עשה ולא כלום דלאו שוה קאמר אלא דוקא, חדא דפלוגתא דרב ושמואל היא בריש פרק שבועת הדיינים [שבועות ל"ט ע"ב] דשמואל סבירא ליה דדוקא קאמר, ונראה לי דהלכתא בהא כשמואל משום דכל רב ושמואל בדיני הלכתא כשמואל. ועוד התם משמע דר"א ורב אשי בהא כשמואל סבירא להו. וזה לי כמה שנים שהשבתי כן למורי החכם רבי יצחק בר' אברהם ז"ל. ועוד נראה לי דאפילו רב לא אמר דשוה קאמר אלא בתובע ונתבע שדרכן לשום, אבל נותן או מודה מעצמו כך וכך זהובים לפלוני בידי אפילו רב מודה דדוקא קאמר, ולפיכך בין נותן לאשתו בין שכיב מרע שאמר תנו ק"ק זהובים לפלוני וכיוצא בזה אם יש לו קנה ואם לאו לא עשה ולא כלום. וכמדומה אני שאף הרב אלפסי ז"ל כתב כן בתשובה [סימן קס"ח]. ואולי שכתב לה כך וכך זהובים מנכסי ראית שאמרתיה, דבהא ודאי כיון שאמר מנכסי או שוה קאמר או שימכור מנכסיו ויתן לה אותן זהובים, הא לאו הכי מעולם לא אמרתיה, וצא ובדוק והודיעני.
